תחילתה של הפעילות המדעית שלי בתחום כלכלת משאבי טבע וסביבה בשלהי שנות השישים (של המאה הקודמת...) עם הצטרפותי לסגל תחום הכלכלה בפקולטה להנדסה תעשייה וניהול בטכניון. אלו היו שנים של התגברות המודעות לנושאי סביבה בארה"ב, לאחר פרסום ספרה של רחל קרסון, "האביב הדומם". בארץ, שעדיין חגגה את נצחונות מלחמת ששת הימים והחלה להתמודד עם מלחמת ההתשה בתעלת סואץ, נושאים אלו היו עדיין רחוקים מאוד מסדר היום הציבורי (לא שהשתנה הרבה במהלך שלושים ומשהו השנים שחלפו מאז). למרות העובדה שתחום זה נראה אז איזוטרי לחלוטין בקהילת המדענים העוסקים במדעי החברה (המצב בקהילה של החוקרים במדעי הטבע, במיחוד אלו שעסקו באקולוגיה, היה כמובן שונה מאוד), החלטי להיכנס לתחום מחקרי זה שהיה בארץ, כאמור, קרקע בתולה כמעט לחלוטין.

המחקרים הראשונים שלי בתחום כלכלת הסביבה – אפילו שם התחום היה בבחינת חידוש לרבים (מה לכלכלה ולאיכות סביבה?) עסקו בנושא הערכה כלכלית של משאבי נופש בטבע (ואז טבענו את המונח 'נופש בטבע' נב"ט). המשיכה הראשונית לעיסוק דווקא בנושא זה נבעה, אולי, מהתחביב של טיולים בטבע, ואולי כיוון שבתחילה היה זה התחום בו התעניינו גם כלכלנים בארה"ב שהחלו להיכנס לתחום חדש זה כעשר שנים לפני כן. על כל פנים, מהר מאוד נדרשתי ל"ספק את הסחורה" – כלומר, ליישם את התאוריה הלכה למעשה. בתחילת שנות השבעים ביקשה חברת המלט "נשר" להרחיב את שטח החציבה לתחום פארק הכרמל, שאך מספר שנים מועט לפני כן הוכרז כגן לאומי, אחד הראשונים שהוכרז במסגרת חוק שמורות טבע וגנים לאומיים. יחד עם קבוצת חוקרים מהטכניון, נתבקשנו לבדוק אתרי חציבה חלופיים. המטלה שהוטלה עלי היתה לנסות לייחס ערך כלכלי לפארק הכרמל, או, אם תרצו, מחיר לדונם בשימושי נב"ט בפארק, ובכך להפנים את הנב"ט בהערכה הכלכלית של אתרי המחצבה החלופיים (באחרים לא התקיימה כל פעילות מסוג זה). למיטב ידיעתי, זו היתה הפעם הראשונה שבוצעה כאן הערכה כלכלית של משאב סביבתי. בלי כל קשר לטיב ההערכות, אלו לא התקבלו בעין יפה ע"י אף אחד מהגורמים המעורבים, כל אחד מהם – התעשייה או הגופים הירוקים – מנימוקיו הם, לא אהב את הנסיון להראות שניתן לייחס ערך כלכלי למשאב סביבתי. זו בהחלט היתה מעין פריצת דרך ראשונית, אבל הסקפטיות, אם לא העוינות לעצם הנסיון לבצע הערכה כלכלית, נשארו בעינם במידה רבה. בעקבות המחקר נערכה הסדנא המדעית הראשונה בארץ שעסקה בנושא כלכלה וסביבה, בשנת 1972 במלון "רימונים" בצפת. אורח הכבוד היה ד"ר אלן קנייזה מחלוצי כלכלני הסביבה בארה"ב, וממיסדי "טנק החשיבה" האמריקאי, Resources for the Future (או, כפי שהוא ידוע בראשי התיבות שלו RFF) בוושינגטון הבירה.

ציון דרך נוסף היה באמצע שנות השמונים בה ערכנו (יחד עם הטכניון וביה"ס לרפואה) מחקר בין תחומי שאפתני (במונחים של אז) שעסק בהערכת נזקי זיהום אוויר באזור חיפה, במימון הקרן הדו לאומית ישראל ארה"ב. זיהום האוויר ממקורות נייחים (תחנת הכוח והתעשייה הפטרוכימית) העסיק אז את הציבור החיפאי והארצי וכאן היה ניסיון ראשוני בארץ לאמוד את המחיר הכלכלי של הזיהום. למרות שממצאי המחקר נכנסו גם לכותרות העיתונים, למאמרי מערכת ולדיוני ועדות שונות שעסקו בנושא (כמו במקרה הקודם של פארק הכרמל), שוב הייתה מידה רבה של סקפטיות באשר ליכולת הכלכלנים לייחס ערך כלכלי לבעיה סביבתית.